ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

מכירים את זה שממש בא לכם לעשות משהו, משהו שלרוב נעשה יחד עם אנשים אחרים, אבל אתם לא מוצאים מישהו שגם בא לו לעשות את אותו דבר באותו רגע ממש? ולא, אני ממש לא מתכוונת למשהו שקשור במין, אז תוציאו את כל המחשבות המלוכלכות שלכם עכשיו מהראש! אני מדברת על פעולות שלרוב נחשבות חברתיות, כמו ללכת להופעה, או לסרט או לבאר. אז לא מצאתם מישהו שיחלוק איתכם את החוויה, ונשארתם עם השאלה – האם ללכת לבד?

אני מקווה לטובתכם שהתשובה חיובית. כי יש משהו בחוויה הזו, יש בה שחרור, וחיוך מסוג אחר, ועצמאות. ועדיין הרגל קצת רועדת לי בצעד הראשון של היציאה מהבית. ועדיין אני עושה תנועות נוירוטיות כשאני מגיעה לפאב לבד, גם אם זה בשביל לראות כדורגל, או להופעה, גם אם המוזיקה היא שחשובה לי. אבל אז אני מתמלאת שלווה. שלווה מהסוג שמגיע כשאני עושה משהו שאני באמת באמת רוצה לעשות. כשמדובר בלהיות חריג, אבל לא מתוך רצון להתבלט בשונות הזו.

אז הלכתי היום להופעה של טל כהן שלו לבד. וישבתי על הבר, ושתיתי את הבירה שלי, והקשבתי. ונהניתי מכל רגע.