Skip to content

אוגנדה זה כאן

15 במרץ 2010

אנחנו, זאת אומרת הישראלים, אוהבים להתלונן. זה לא משנה על מה – תמיד נמצא תלונות. רוצים דוגמה? הנה, בבקשה. במשך תקופה ארוכה קראתי בעיתונים שונים קיטורים שאין כאן את רשת האופנה ה.מ (שתכונה מעתה לאלתר המממממ), רשת זולה, אמינה, איכותית – תוסיפו סופרלטיבים כמה שתרצו – כמו שיש במדינות נאורות אחרות באירופה. אז הנה, נפתחה, אחרי המון רעש, צלצולים וקדימונים שעשו ספקולציות לגבי המיקום הפוטנציאלי שלה, חנות כזו. מישהו רשם מילת תודה? ובכן, כמעט כל אמצעי התקשורת מיהרו, כמובן, לסקר את הפתיחה, אבל לא חלף יום והנה – פורסמה בלמהנט כתבה מאת כתבת חרוצה (ללא שמץ של ציניות) שדאגה לראיין את מבקרות האופנה מאי, קלי וחן, ולשאול אותן מה דעצן על החנות החדשה. מה אתם חושבים שהייתה דעתן?

לעיתים קרובות, קרובות מדי, אני שואלת את עצמי 'מה אנשים חושבים?'. אין הכוונה לתהייה פילוסופית פסיכולוגית עמוקה (למרות שגם כאלו יש לי לפעמים, זה שאני כוסית לא אומר שאני טיפשה), אלא לתהייה בסיסית של WTF?!?. פתיחתה של הממממ בעזריאלי הניבה לא מעט רגעים כאלו. אנשים עומדים שעות בתור, דוחפים, נדחפים, עושים בלגן, ואחרי זה מתפלאים שבגדים אזלו ושהחנות מצויה בכאוס. הרי אם היו נותנים למאות אנשים להיכנס בבת אחת לחנות, התורים היו משתרכים מאחורי תאי המדידה והקופות, הבלגן היה ממש חודד כי לעובדים לא היה רגע לסדר אותו, וכולם היו עדיין מתלוננים.
עם כמה שקשה לי להודות בכך, גם אנחנו לא כל כך שונים. לפני שבועיים קיטרנו על הזוועות שהביא איתו הגשם השוטף, ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו עמוק בתוך ענן אבק מאיים, מתקשים לנשום (וזה לא רק בגלל הסיגריות, נודניקים), סובלים ממיגרנה ובודקים כל רגע את בתחזית מתי זה ייגמר כבר.

sandstorm.jpg
ימין ושמאל רק חול וחול

הבעיה היא שאנחנו לא מבינים עובדה בסיסית: אנחנו רוצים מאוד להיות כמו אירופה, אבל בפועל אנחנו הרבה יותר דומים לאפריקה. אם אתם לא מאמינים לי, תאמינו למטאורולוגים יותר מומחים ממני שיסבירו לכם שאנחנו נמצאים בקו אקלימי מיוחד שמעניק לנו מדי פעם קצת ממזג האוויר של אירופה, אבל רוב הזמן בעצם אנחנו מקבלים את כל הסחלה והגועל של אפריקה. כמו סופת החול שכבר יומיים יושבת לי בנחת מחוץ לחלון. עדיין לא מאמינים? נסו לחשוב מה המאכל הלאומי שלנו (פלאפל), מהיכן הוא מגיע (מצרים), או איזה זמרים הכי פופלאריים כיום (למרות שאני מודה שכאן מדובר גם קצת באסיה, אבל גם בהשפעות ממדינות צפון-אפריקאיות).

וכמו שכל סטודנט/ית שנה א' לפסיכולוגיה יכול/ה להגיד לכם, הדחקה והכחשה הם שני מנגנוני הגנה מאוד חזקים ולרוב גם מאוד מזיקים. האנרגיה הנפשית שנדרשת על מנת להכחיש ו/או להדחיק מעשים, מחשבות, דעות וכיו"ב שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם היא עצומה, והיא באה על חשבון פעולות מנטליות אחרות. או במילים אחרות, בואו נצא מהסרט שלנו. הרי על ההבדלים בינינו ובין אירופה אפשר לכתוב בלוג שלם, ולא פוסט אחד קטן וחמוד. טוב, אולי לא כזה חמוד, אנחנו הרי פה כדי לקטר. אבל דוגרי, אתם לא קצת עייפים מכל העמדת הפנים שלנו שאנחנו מדינה מערבית מתוקנת ושמחה?

pixies.jpg
פיות שדווקא לא יגיעו לארץ

כן, הרי בואו נודה בזה, אפילו אמנים ראויים לשמם אנחנו לא מצליחים לשכנע שיגיעו לכאן להופיע, חוץ מהפיקסיז. עזבו אותי, ממטאליקה, אלביס קוסטלו, אלטון ג'ון, פלסיבו וכל שאר השמות ה"גדולים" שיגיעו לכאן בחודשים הקרובים. הרי כשהם היו באמת גדולים או משמעותיים בסצינה המוזיקלית, לפני חמש שנים במקרה הטוב או לפני שלושים במקרה הפחות טוב, הם לא ספרו אותנו ממטר. כי הם ידעו מה שאנחנו מדחיקים – שאנחנו פאקינג אפריקה, ושאוגנדה זה לא ממש רחוק מכאן.

ואם אנחנו כבר בענייני קיטורים ו'מה לעזאזל אנשים חושבים?', יש לי מסר אישי להעביר לנהג הבן זונה שחנה אתמול בלילה והיום בבוקר בחניה הפרטית שלי:
כוס על האמ-אמא שלך, יא בן זונה, מניאק דפוק!! לא הפנמת שאם יש מחסום אתה לא אמור לחנות שם!? אין לך עיניים? או שפשוט אתה יודע שאני לא יכולה לעשות לך כלום חוץ מלהגיש עוד תלונה על הסגת גבול שתיסגר מחוסר עניין לציבור?!?!?

carinpark.jpg

תמות!!!

מודעות פרסומת
7 תגובות leave one →
  1. דינוזאור א ד ו ם permalink
    13 ביוני 2010 10:50

    למה לא עלה על דעתך הפתרון הפשוט, הישיר והראשוני – תרתי משמע, והוא לצלצל לכותב שורות אלו ע"מ שיאתר את זהותו של המאניאק כך שאפשר יהיה בשיא הקלילות לדפוק לו תלונה במשטרה? שלא לדבר על כך שהנ"ל היה בוודאות משקשק לו ומפלבל בעיניו הטרוטות והרעות כשהיה מקבל ממני טלפון באמצע הלילה שמבהיר לו "בעדינות"את זכויותיו, או לאם לדייק את העדר – זכויותיו בכל הנוגע לחלקת אלוהים הקטנה שלך, בשביל מה המציאו את הדבר המגוחך הזה שנקרא א. . . . ?

  2. דנה permalink
    16 במרץ 2010 23:00

    רוניל'ה היקרה!ראשית מזל"ט על הבלוג המצחיק והכייפי:)שנית תירגעי קצת מתוקה-לא צריכים להתחיל לאחל לאנשים למות פה…פשוט תנקרי לו את הגלגל וסגרת את הפינה הזו…נשיקות 😛

  3. greenitz permalink
    16 במרץ 2010 10:26

    close, but no cigar
    זה לא האוטו שלי.

  4. נדב permalink
    15 במרץ 2010 23:56

    זה לא האוטו של איציק?

  5. 15 במרץ 2010 18:26

    אם זה קורה לך שוב – אני מאוד ממליץ על דרך הפעולה הבאה:
    1. דפקי על הדלת של שכנך ובקשי ממנו חצי כוס סוכר.
    2. מצאי לום.
    3. פתחי את מכסה הדלק של העבריין הסורר שהשיג את הגבול והחנה במקום החניה הפרטי שלך.
    4. שפכי לתוך מיכל הדלק את הסוכר. (המהדרין אפילו שופכים את הסוכר לתוך השמן מנוע, אבל בשביל "לפרוץ" את דלת המנוע את תאלצי להפעיל קצת כוח).
    5. ערבבי והמתיני עד שהוא ינסה להתניע את הרכב.
    6. את החלפת המנוע שהוא יצטרך לשלם כתוצאה מהשמות שהסוכר יעשה הוא יזכור במשך כמה חודשים טובים.

    אני מאחל לו את מה שאני מאחל לפקחי חניה תל-אביבים.

Trackbacks

  1. שלושה דברים קטנים על מוסיקה « משתעלים בשקט
  2. על הקשר בין בית הפאנקייק ל-iPad « משתעלים בשקט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: