Skip to content

בפסח הזה כולנו יהודים?

30 במרץ 2010

צ'מעו סיפור שקרה לי שבוע שעבר בגלידרייה שאני עובדת שעבדתי בה (בזמן כתיבת הפוסט הנ"ל התפטרתי לטובת עבודה במשרה מלאה בעולם האמיתי). אז ככה – בשעות אחה"צ נכנסה לגלידרייה חבורת ילדות, כבנות 10 אני משערת. כמה דקות אחריהן נכנס איש מבוגר, מזוקן וחובש כיפה, ובידיו ערימת ספרי תהילים. הוא פנה אל הילדות והחל לשכנע אותן לקנות ממנו ספר תהילים ב-10 ש"ח בלבד. באותו רגע קפצו לי בערך כל הפיוזים בראש, וביקשתי ממנו בנימוס לעזוב את הילדות ואת המקום. הוא התווכח קצת, אני ביקשתי ממנו שוב, ובסוף הוא הלך, לא בלי למלמל שהוא מברך אותי ואת הילדות. כמובן שעניתי שאנחנו נהיה בסדר גמור גם בלי הברכות שלו, אבל כשסיימתי את המשפט הוא כבר לא היה שם.

יש הרבה דברים שאפשר להתלונן עליהם כאן – בראש ובראשונה לצעוק חמאס על זה, שאם נתמקד לרגע בעובדות היבשות, מדובר באיש מבוגר שפונה אל ילדות בנות 10. משהו כאן כבר מסריח, ואני לא מדבר על הגלידה המקולקלת*. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה לא סתם עוד איש שפנה אליהן, אלא בחור דתי, ככל הנראה מהזרם החב"דניקי, שניסה לכפות את דעותיו על ילדות תמימות. בכל מדינה אחרת היו קוראים לזה "מיסיונריות" או "כפייה דתית". רק כאן בארץ עוצמים עיניים ונותנים לזה לקרות. אני יודע שאני מסתכן בלערער פה אמות סיפים מאוד כבדות, אבל תסלחו לי – אני לא מצליח להבין מה ההבדל בין אדם שצועק שכל העולם הולך להיות מושמד על ידי מפלצת ספגטי ענקית, לבין בחור חובש כיפה שמנסה לשכנע אותי להניח תפילין. בעצם אני יודע מה ההבדל – מהסוג הראשון אין הרבה אנשים, בעוד שמהסוג השני ניתן למצוא בשפע ברחובות הירושלמים, וגם במקומות הומי אדם בתל אביב.

תלי תילים של מילים נכתבו כבר על כפייה דתית (ואנחנו לחלוטין עומדים מאחורי הביטוי הנ"ל) ועל הפרדת דת ממדינה, אבל אני מרגישה שהמצב רק הולך ומדרדר. בית החולים באשקלון, קבורתו של אריק עופר או הנושא של הצגת חמץ בפומבי הן רק חלק קטן מדוגמאות עדכניות לאופן בו הדת היהודית כפי שהיא מפורשת ע"י רבנים מסויימים וציבור מסויים קובעת כיצד ייראו החיים של כולנו. וחוץ מלקטר על זה, עם חברים או פה, אני לא יודעת מה לעשות בנידון. אני מרגישה חסרת אונים נוכח השינויים הדמוגרפיים, החלטות ממשלתיות ומוניציפליות, ובעיקר, בפשטות, הגזענות. כי להפריד בין ילדות אשכנזיות למזרחיות בתואנה כי האחרונות לא דתיות מספיק, כי להכריח נשים לשבת בחלק האחורי של האוטובוס ואם אין מקום אז לעמוד, וכי לקבוע שאני לא יהודייה מספיק בגלל שאני לא חיה כפי שסבתא רבא שלי חייתה בשטעטל, כל אלו הם ביטויים של גזענות.

צנזורה סטייל בני ברקויה חדר 404 של עידו קינן. צילום: עידו קינן וקלרדומה

הבעיה מחריפה עוד יותר אם לוקחים בחשבון את העובדה שכל התירוץ של הקמת מדינת ישראל היה בגלל היהדות שלנו. הרי לא נתנו לנו להקים כאן מדינה במשך המון זמן, אפילו שהייתה "הצהרת בלפור". לצערי, הקורבן של אבות-אבותיי הפולניים, שנטבחו רק בגלל שהיו חלק מהעם היהודי, היו הזרז שהוביל בסופו של דבר להחלטת האו"ם המפורסמת. אז הוקמה מדינה. והוחלט על סטטוס קוו, שהיה נכון לאותה תקופה ובאופן כללי היווה גישה נכונה להתמודדות עם הבעיה שיותר ממחצית מהתושבים של המדינה לא שומר על אורח חיים דתי. אם לוקחים בחשבון שאותם אלה שבדרך כלל עושים את הבעיות (לא תמיד, בדרך כלל) הם חרדים, אז זה כבר הופך להיות רוב מוחלט שלא חי את החיים האלה. למרות זאת, אותו המיעוט החרדי הוא זה שמחזיק בביצים של ראש הממשלה. יש המון דברים שמעצבנים אותי בזה, כמו למשל העובדה שאנחנו צריכים לממן מכספי המיסים שלנו את בתי הספר התורניים של ש"ס, שהם למעשה בתי ספר פרטיים, ואילו כשבתי ספר חילוניים צריכים מימון הם הולכים לתורמים פרטיים. אבל אתמקד בבעיה אחת – זכות הבחירה.

אכן שאלת הבחירה היא העומדת בבסיס הויכוח פה, אבל לא מדובר רק בבחירה אישית, של כל אחד ואחד מאיתנו, אלא בחירת אופיה של המדינה בה אנו חיים. מדינות לא משנות את אופיין ביום אחד. לפני כל מהפכה היו צעדים הדרגתיים, היו סימנים למה שעתיד לבוא. כששר המשפטים מכריז כי הוא מעוניין במדינת הלכה, זו לא סתם כתובת על קיר, זה מתקרב לשלט בנתיבי איילון. אני לא מגדירה את עצמי כאדם מאמין, כי פשוט אני לא מאמינה באלוהים. אבל, וזה אבל גדול, אני כן מגדירה את עצמי כיהודייה. אני יהודייה כי נולדתי כזו. ואני מאוד אוהבת חלקים במסורת היהודית, ולא מסכימה עם חלקים אחרים, ולצערי יש חלקים שאני לא מכירה. אבל כל עוד אני חיה במדינה דמוקרטית ופלורליסטית, אני יכולה לגלות אותם, אני יכולה לשנות את דעתי, אני יכולה לבחור. ואני פוחדת מכל דבר שמצמצם את הזכות שלי לבחור.

תראו, גם אני לא מתכחש ליהדות שלי. נהפוך הוא. על אף היותי לא-מאמין מוצהר, אני מאוד אוהב את המסורת, החגים ואת המנהגים היהודיים. כן, כולל מה שעשו לי בגיל שמונה ימים. הבעיה שלי עם הכפייה הדתית היא שבסופו של דבר הייתי רוצה לחיות במדינה פלורליסטית, מדינה שבה מותר לי להביע את הדעות שלי, ולנהוג כפי שאני רואה לנכון את החיים שלי. לצורך העניין, הייתי רוצה להיות מסוגל לקנות פיתות בפסח, השם ישמור. אני חוגג את החג, קורא את כל ההגדה עד הסוף כולל שירה בקולי קולות, ואפילו מקיים את מצוות אכילת המצה (שהיא אגב חובה רק בערב פסח – אין אף חובה הלכתית לאכול מצה בחול המועד, פשוט אסור לאכול חמץ). אבל לא לאכול חמץ במשך עשרה ימים נראה לי מוגזם, וזו זכותי המלאה. אז למה לעזאזל אני לא יכול להיות מסוגל לבחור, כמו שאני בוחר למשל לנסוע בשבת למרות שאסור?

הלוואי שהיה פיתרון פשוט לכל הבעיות הללו, הלוואי ויכולנו פשוט להפריד את הדת מהמדינה. אבל שום דבר לא באמת פשוט כשמגיעים ליהודים ויהדות. מושגים עצומים כמו דת, גזע ולאום מתערבבים להם יחדיו כמו היו השקשוקה של משפחת עופר. אבל זה לא אומר שצריך לוותר. ממש לא. זה רק אומר שצריך לעבוד קצת יותר קשה. לפחות אנחנו לא מקבלים משכורת שוטף + 30.

*על מנת למנוע תביעות דיבה עתידיות, הגלידה בכלל לא מקולקלת, אלא ממש ממש טעימה. באמת.

מודעות פרסומת
One Comment leave one →
  1. דניאל חן permalink
    1 באפריל 2010 11:41

    כל מילה חקוקה בסלע… בדיוק קראתי את אחד מפה"ד המונומנטליים בנושא של גיוס בני ישיבות "רסלר נ' שר הביטחון" ואני חייבת לציין שהתיאור של ההיסטוריה של הנושא הזה החל מההסכם של בן גוריון עם ראשי הישיבות לא לגייס בני ישיבות שתורתם אומנותם (לא משנה מה זה אומר) כשהיו בערך 1500 דוסים ועד היום כשיש כמיליון כאלה הוא מיקרוקוסמוס של תהליך ההשתעבדות של המדינה לרצונם של הדתיים… ובכלל – מה זה תורתם אומנותם?? אם האומנות שלהם היא לימוד תורה שיתעסקו בזה ולא בעמידה בצמתים ושכנוע אנשים להניח תפילין… או כמו שיאיר ניצני אמר – הם מתפללים כל היום ובגלל זה לא קורים פה דברים רעים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: