Skip to content

הם אוהבים למצוץ לנו את הדם

5 ביוני 2010

סבתא שלי היא בת 79. כמו מרבית בני גילה יוצאי אירופה, היא ניצולת שואה ששרדה את מלחמת העולם בגבורה, שלא לומר בנס.

לפני שנה ושלושה ימים סבתא שלי נשארה לבד, אחרי שסבא שלי נפטר. אחרי יותר מ-50 שנים של נישואין שבהם היא לא הייתה צריכה מעולם לדאוג לעצמה מבחינה כלכלית, היא פתאום התחילה להתעסק עם חשבון הבנק, עם דפי חשבון, תשלומי הלוואות, פקדונות, ריביות, קרנות נאמנות, אגרות חוב ועוד כל מיני דברים שנשארו בחשבון הבנק אחרי שסבא שלי הלך לעולמו. למזלה, אבא שלי, וגם אני, היינו שם בשביל להחזיק לה את היד – אבל לזכותה יאמר שהיא פיקחית מאוד והצליחה להבין מהר איך העסק עובד.

בדומה לאנשים רבים בני גילה לסבתא שלי לא הייתה קרן פנסיה. למיטב ידיעתי גם לא לסבא שלי. היו חסכונות, והייתה רנטה חודשית מהנאצים (הסבר תכף), אבל פנסיה – לאו. בינתיים, כאמור, סבא שלי נפטר, והיא נשארה עם שתי רנטות קטנות וצנועות, ובעיקר בלאגן בחשבון. אחרי חצי שנה של טופסיאדה וריצות למשרדים כאלו ואחרים, היא סוף כל סוף קיבלה מהנאצים גם רנטה "גדולה", הווה אומר מעין גרסה נאצית לקצבת שארית. נכון להיום, סבתא שלי חיה על כסף שהיא מקבלת משלוש רנטות, שאחת מהן, על סך של כ-150 יורו, מגיעה בכלל פעם בשלושה חודשים והשתיים הנותרות מניבות לה כ-1,000 יורו בחודש.

רנטה היא סוג של קצבת בריאות שניצולי שואה מקבלים מהביטוח הלאומי הגרמני בגלל נזקי בריאות שנגרמו כתוצאה ממעשי הנאצים. אם ניצול שואה נפטר בגלל אותם נזקי הבריאות, אז אפשר ברמה העקרונית גם להגיש בקשה לקבל את קצבת השארית, שזה, כאמור, תהליך ארוך שעלה לסבתא שלי לא מעט כסף בשביל תרגום מסמכים לגרמנית וגם דרש ממנה בגילה המתקדם להתרוצץ בין בתי חולים כדי להשיג אישורים מרופאים לבין משרדים בארץ שמטפלים בהגשת הבקשות לרנטות. הרנטה מועברת בדיוק נאצי כל ראשון לחודש לחשבון הבנק של סבתא שלי אבל חלילה לא בשקלים, אלא ביורו. אם חשבתם שמי שהכי מפסיד מהמשבר בבורסות אירופה הם יצואנים, תחשבו על אותם ניצולי שואה שערך הכסף שלהם יורד מדי חודש.

אבל הפסדי כספים כתוצאה מירידת ערך היורו הם עוד איכשהו צרה קטנה, וגם בינינו – אשמת הנאצים יימח שמם וזכרם. הבעיה האמיתית מתרחשת דווקא כשהכסף מגיע אלינו, או יותר נכון אל ידיהם של הבנקאים היהודיים טובי הלב, כי אם ניצול השואה רוצה להמיר את הכסף שהוא קיבל ביורו אז הוא משלם עמלה מאוד יפה לבנק, בהתאם לסכום ההמרה. אתם יודעים מה? נגיד שזה בסדר, למרות שזה לא. מה שעוד יותר לא בסדר זה שכל פעם שסבתא שלי מקבלת מהנאצים את הרנטה היא משלמת לנאצים, סליחה, לבנק, עוד סכום נאה של 83 שקלים חדשים. על כל אחת משתי הרנטות החודשיות, וגם על השלישית של פעם ברבעון. זה אולי לא סכום כזה משמעותי, אבל זה שווה ערך, נניח, לארוחה נחמדה במסעדה לאדם. אני רוצה להאמין שאחרי שנים של עבודה קשה, שלא לדבר על השנים שהנאצים גזלו מחייה, סבתא שלי זכאית להרשות לעצמה ארוחה במסעדה. עכשיו תכפילו את זה באלפים, אולי עשרות אלפים, שמקבלים רנטות ותנסו לחשוב כמה כסף הבנקים שלנו מרוויחים על חשבון הגב של ניצולי השואה.

סבתא שלי היא ניצולת שואה בת 79, גיבורה ואולי האישה הכי אמיצה שאני מכיר. ההכנסה החודשית שלה מסתכמת ב-1,000 יורו בערך. אבל כנראה שגם זה יותר מדי למערכת הבנקאית שמתעקשת למצוץ לה את הדם, אבל להשאיר מספיק כדי שהיא חלילה לא תמות. כי אז, הרי, מי ישלם להם את העמלות?

מודעות פרסומת
No comments yet

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: