Skip to content

בין ניו זילנד לטודרא

22 ביוני 2010

השבוע קרה דבר, הצטרפתי למעגל העוקבים אחרי המונדיאל. זה לקח שבוע מאז משחק הפתיחה, עד שגם אני נשאבתי אל תוך סדר יום של עדכונים באיי-פון בתוצאות המשחקים בשידור חי, וצפייה במשחקים עצמם כשיש לי עניין ויכולת. זה לא קרה בגלל שישראל שם, כי היא לא, וגם לא בזכות נבחרת אחרת שהצהרתי עליה בגלוי כמועדפת – הולנד. זה קרה בגלל אי קטן מדרום לאוסטרליה. יותר נכון, שלושה איים. ניו זילנד.

בניו זילנד ביקרתי לפני כמה וכמה שנים ומאז שמורה לאי הקסום הזה (הייתי רק באחד מהשלושה) פינה חמה בליבי. לא רק בגלל הנופים עוצרי הנשימה אלא בעיקר בגלל האווירה הניו זילנדית והאנשים שחיים במדינה. הם לוקחים את החיים בסבבה לגמרי, החדשות הכי גרועות שם זה שכבשה הלכה לאיבוד, רחמנא ליצלן, ואם נודה באמת – כולנו מקנאים מעט בשקט ובשלווה שלהם.

בחייאת זום זום, תגידו שלא הייתם רוצים לגור שם

כדורגל, בסופו של דבר, מושתת על החיבור הרגשי בין האינדיבידואל לקבוצה. בפסיכולוגיה חברתית קוראים לזה האדרת העצמי – העלאת תחושת הערך העצמי באמצעות הזדהות עם קבוצה שמייצגת נאמנה את הערכים. רק שזה לא מספיק, היא גם צריכה להצליח – אחרת תחושת הערך העצמי יורדת. בדיוק בגלל זה כשהקבוצה מנצחת אז זה "אנחנו ניצחנו" אבל כשהיא מפסידה זה "היא הפסידה".

גם מוזיקה, בסופו של דבר, מושתתת על החיבור הרגשי בין האינדיבידואל לאחר. החיבור הזה יכול להיעשות בלא מעט מקומות, אבל, בניגוד לקבוצת כדורגל – ששם בדרך כלל אין מתודה מסוימת לבחירת הקבוצה (וזה בדרך כלל או הקבוצה שההורים שלך אוהבים או זו שהם שונאים) – במוזיקה חובת ההוכחה היא בראש ובראשונה על האמן.

כדי שיאהבו אמן הוא צריך ליצור תכנים שיצליחו לגרום לאחרים להתחבר אליו, להזדהות עם המסרים ועם הרגש שהוא מנסה להעביר. אמן לא חייב לעשות זאת בגלוי, ואני מכיר לא מעט אמנים שיוצרים קודם כל בשביל עצמם – כולל אותי – אבל במבחן התוצאה המוזיקאים שזוכים לאהדה הם כאלו שהצליחו ליצוק לתוך המוזיקה שלהם את התכונות האלו.

אהבה אדומה שלי, הפועל תל אביב-אוסישקין

בדיוק בגלל זה אני לא מתפלא שאמנים מבטלים הופעות בארץ. אני לא חושב שמדובר כאן בהצהרת תמיכה גלויה בשמאל ובפלסטינאים, אלא רצון בסך הכל לשמור על האמנות שלהם נקייה, או ליתר דיוק – שאחרים לא יחברו אליה מסרים שהאמנים עצמם לא בדיוק היו מעוניינים להעביר.מצד שני, לכו תדעו – יש שיאמרו שדווקא בגלל אקט הבחירה שלא להגיע, הם בוחרים צד ומנסים להעביר מסר. אני עדיין חושב שבמרבית המקרים, למעט כאלו שמצהירים באופן גלוי שהם תומכים בפלסטינאים, מדובר בשיקולים אמנותיים.

אמנית אחת שלא חששה לבוא לישראל היא גליקריה, שהופיעה אתמול במופע התרמה למען ילדים חולי סרטן. יכול מאוד להיות שזה בגלל שאומרים שביוון היא לא נחשבת, אבל זה הרבה יותר מזה בגלל שישראלים רבים תופסים אותה כישראלית, למרות שהיא יודעת רק כמה מילים ספורות בעברית. אבל אין מה לעשות, למרות שגם את המילים לשירים שהיא שרה בעברית היא מקריאה מדף שמונח על כן תווים מולה, האמנתי לה אתמול מאוד כשהיא שרה על ילד אחד מכפר בטודרא שבמרוקו, שהגיע לגיל חמש. וזוהי גדולתו של אמן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: