Skip to content

טוויטר, כוסברה ופקקים: לילות הקיץ בירושלים

1 באוגוסט 2010

בחודש האחרון קראתי יותר מדי כתבות שמלקקות, ותסלחו לי על הצרפתית, את פי הטבעת של העיר ירושלים ושל אלה העומדים בראש עירייתה. זה התחיל בכתבה מיותרת לחלוטין במגזין של "ידיעות אחרונות (שנשארו לנו על רצפת חדר העריכה)", שבה התלווה כתב בכיר לסיור לילי עם ראש העיר ניר ברקת. הם הורידו יחד צ'ייסרים ושוחחו על… על כלום. באמת, על כלום. לא על חוסר הטיפול במגזר החרדתי שלוקח את החוק לידיו פעם אחר פעם, ולא על קיפוח הצעירים במסווה של "היי, הבאנו לכם את יהודית רביץ לגן סאקר".

הכתבה הזו הייתה, כאמור, הסנונית הראשונה בסדרה של כתבות שמהללות את הקיץ ההולך ובא בירושלים, על שלל אירועיו – חנוכת מוזיאון ישראל המחודש, אירועי יריד חוצות היוצר, קיץ בחצרות וכהנה וכהנה אירועים לא מעניינים במיוחד שמטרתם אחת: להראות כאילו ראש העיר "המגניב" עושה משהו למען הצעירים בירושלים.

הכניסה לירושלים, רגע לפני ש"גינות סחרוב" הפך לשם נרדף לפקק

ובכן, בתור ירושלמי מזה שנה, הנה כמה פרטים שכל אותן כתבות מפרגנות שכחו לפרט על עיר הקודש והחול:

  • הצעירים לא זוכים להטבות של ממש מהעירייה. אני צעיר. אני בן 28, סיימתי את לימודי לפני שנה והחלטתי, מרצון, לעבור להתגורר בעיר. מרצון לגור עם בת זוגתי שהחלה ללמוד כאן באוניברסיטה, ובכל זאת – מרצון. אני חושב שרק על זה הייתי צריך לקבל צל"ש אישי מראש העיר. במקום זה נעניתי על ידי נציגיו שאנחנו לא זכאים להטבה של הסטודנטים המתגוררים במרכז העיר, בה ניתן סבסוד חלקי של שכר הדירה. למה? כי אנחנו גרים רחוב אחד ליד הרחוב שבו עובר קו הגבול. כלומר, אנחנו לא גרים ממש בתוך הזוהמה של השוק, אלא רחוב אחד מאחוריו, שבאורח פלא גם קצת יותר שקט. הגיון? לאו. הייתי שמח לפגוש את מי ששרטט את הגבול ולהסביר לו, בתור לא ירושלמי בעליל, שגם החלק של נחלאות שבו אני גר נחשב למרכז העיר.

  • מי שכן זוכה להטבות הם החרדתיים, כאמור. על כל שביב של החלטה שמתקבלת בצמרות העצים כנגדם יוצאים ומפגינים בצורה אלימה, מגעילה ובלתי מידתית לחלוטין. שלא לדבר על זה שהם משתקים צירי תנועה מרכזיים בעיר. והתגובה כנגד? הנחה בארנונה, בגלל שהם מזדרזים להשריץ צאצאים רבים משל היו פחיות שימורים ואנחנו עומדים בפני מצור. מעניין, אולי כדי לזכות גם כן בהנחה בארנונה אני צריך לשכנע את זוגתי המקסימה שכדאי לנו להביא ילדים לעולם.

חרדים אחרי שהחליטו עוד משהו שלא היה לרוחם (צילום: גיא שחר)

  • אפרופו פקקים, ניסיתם פעם לגור במרכז העיר ירושלים? אחת לחודש חוסמים את כל צירי התנועה שמובילים אל הבית שלי באמתלות שונות, ולא ממש מאפשרים לי להתקרב עם רכבי. מילא אם זה היה נעשה בשעות היום שבמהלכן אני גם ככה בעבודה, אבל הדבר נעשה דווקא בערב, כשאני חוזר הביתה. למשל בצעדת ההזדהות של נוער הקיבוצים עם העיר, או בצעדה של גלעד שליט. על יום ירושלים אני מבליג, כי פעם בשנה מותר. אגב, כשניסיתי לשאול את השוטר הנחמד שחסם את דרכי הביתה איך, לכל הרוחות, אני אמור להגיע הביתה, תשובתו הייתה "זוז מפה! אתה חוסם את הצומת! תעוף מכאן!"

  • אגב, לא קשור כל כך לעירייה, אבל בכל זאת אין לי איפה לקטר על זה – בשבועות האחרונים (חוץ מחמישי האחרון) יצא לי בכל ערב חמישי לנסוע לתל אביב, לצורך כזה או אחר, ולחזור בשעת לילה הביתה. הבעיה היא שדווקא בלילה שהכי עמוס תחבורתית, בחרו לעשות עבודות בכביש תל אביב-ירושלים, וליצור פקק ממחלף לטרון ועד שורש. ותודה לי שתזמנתי שעה ורבע.

שלא יובן לא נכון. אני אוהב את העיר, אוהב את השכונה המקסימה שלי על שכניה הרבים, ואת העובדה שאני גר מטר וחצי משוק מחנהיודה ויכול לקנות כוסברה טרייה מדי יום.  אני נהנה שגם ביולי, כשאחוזי הלחות בתל אביב מזכירים את אחוזי הסיליקון בשדיים של אורית פוקס, אני יכול להסתובב עם שרוולים בחוץ וליהנות מרוח נעימה בפנים, ואני גם נהנה מהעובדה שאני חי באחת הערים העתיקות בעולם. ואפרופו עתיקות, אני שולח מכאן את השתתפותי בצערה של משפחתה של איווי בין, שהלכה לעולמה. יהי זכרה ברוך.

מודעות פרסומת
No comments yet

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: