שרב כבד

אתמול במהלך שיחה עם חברים העלה אחד מהם קוריוז קטן על חשבונו של אחר, משפטן מתמחה במשרד עורך-דין, שגם היה נוכח בשיחה: הדבר היחידי שמשתנה אצל בוגרי תואר במשפטים הוא שמתחילים לקרוא את האותיות הקטנות. זה מצחיק, אבל לא רחוק מהאמת. רובנו לא קוראים את האותיות הקטנות, וזה אך טבעי: אנחנו מוצפים מדי יום בכל כך הרבה מידע, שאנחנו נאלצים להיעזר בקיצורי דרך כדי להקל על העומס כגון סטריאוטיפים או היוריסטיקות.

אבל לכל מטבע יש שני צדדים, ולצערי בעולם שלנו יש מי שמנצל את זה בשביל הרווח האישי שלו. קוראים להם העיתונאים. זה לא סוד שהעיתונים רוצים למכור, ולכן הם מוכרים לנו את עצמם בעזרת ידיעות עם כותרות ענק "אטרקטיביות". חלילה הם לא משקרים. כל מה שהם רושמים, בדרך כלל, הוא אמת – אחרת יסתבכו עם ועדת האתיקה – אבל הבעיה היא עם מה שהם לא אומרים. מה שהם מסתירים.

שוב, אני לא מחדש שום דבר. כל תלמיד שנה א' בלימודי תקשורת ידע להגיד לכם את זה, ולא רק הם. כל ההקדמה הזו היא רק כדי להסביר למה העמוד הראשי של אידיוט אחרונות, "העיתון של המדינה" עאלק, עיצבן אותי היום כל כך כאשר ניצל עד תום את גילוי החיידק העמיד לאנטיביוטיקה בבי"ח שיבא.

כפי שאפשר לראות, העורך יוצר המון עניין בכותרת הראשית שלו. חיידק, ועוד מסוג מאוד נדיר ועמיד, זה מפחיד. אפשר לחשוב ממש שעוד רגע פורצת המגפה. ואם זה לא מספיק, אז הם ממשיכים ומזהירים "איפה אפשר להידבק?", "מה קורה להידבק?", ו"איך אפשר למנוע התפשטות?" נחש צפע. נחש צפע.

רק כשמגיעים לידיעה עצמה (בעמוד 8, בלב ליבו של העיתון, וזה כבר לא משנה כי קנינו אותו) מגלים את האמת המלאה: הסיכוי להידבק מחוץ לבי"ח הוא אפסי. אזעקת שווא. שרב כבד. אפשר להירגע.