Skip to content

אל תלכי ממני

22 בנובמבר 2010

אני מאוהב ב'מאסטר שף'. זו המסקנה שהגעתי אליה אחרי התכנית האחרונה שצפיתי בה בשבת, ויש בה גם צד מעט עצוב. סוף כל סוף תכנית ריאליטי שעוסקת בתחום שקרוב לליבי, עם שילוב מדויק ומוקפד לעילא ולעילא בין תמהיל משתתפים מגוון ואיכותי (בניגוד לרמה הירודה, למשל, של משתתפי האח הגדול) לבין פאנל שופטים שמשלים זה את זה באופן מושלם (וטוב על כך שרפי אדר הועזב, הוא גם ככה היה מיותר).

ואם כל זה לא מספיק, אז גם בצד התוכני והטכני התוכנית הזו מתעלה בכמה רמות על כל תכניות הריאליטי למיניהן שהופקו כאן בשנים האחרונות – כן, כן, כולל הישרדות, היפה והחנון, המירוץ למיליון וגם, השם ישמור, כוכב נולד.

פאנל השופטים המושלם בתולדות הריאליטי מאז אלי אילדיס ו'סוף הדרך'

במקום פרקים ארוכים שנמשכים כאורך הגלות מבלי שמתרחש דבר מעניין ועונה שנפרשת על פני חודשים ארוכים, הפורמט של 'מאסטר שף' קיצץ את השומן המיותר, תרתי משמע: 14 פרקים הנפרשים על פני 7 שבועות; כל פרק באורך של שעה וחצי; מס' מאוד מצומצם של "פרקי אודישן"; הדחה בכל פרק (ולעיתים אף שתיים) והחלק הכי טוב – בלי אס. אמ. אסים מעצבנים ובלי הדחות על סמך בריתות אלא נטו על סמך השיפוט האובייקטיבי של השופטים. זאת אומרת, אם לא מתחילים להיכנס לכל מיני תיאוריות קונספירציה למיניהן.

אז נכון, המשימות אולי לא הכי מקוריות ומעניינות, אבל הן לא לב התכנית מלכתחילה אלא, כאמור, המשתתפים, שכל אחד מהם מביא לשולחן את עולמו האישי והצבעוני (כמעט בלי להיכנס למסחטות רגשיות צהובות) והשופטים – ובראשם אייל שני וציטוטיו המופתיים, שהם לבדם סיבה מספקת לצפייה בתכנית. ובתוך כל זה, אליה וקוץ בה. דווקא ברגע שבו הצלחתי להתלהב ולהתאהב בתכנית, היא נגמרת לי – הגמר הגדול והחגיגי יתרחש במוצאי שבת הקרוב.

אלקנה, שנכון להיום בבוקר המתמודד האהוב עלי (זה משתנה כל יום)

קשה לי לעמוד על הסיבות האמיתיות שבגללן התכנית עשויה ככה, אבל ההשערה שלי היא שמדובר בשיקולי הפקה שלא בהכרח נובעים משיקולים תוכניים, אלא דווקא משיקולים אחרים. למשל, שיקולי תקציב או שמדובר בסוג של "פיילוט" שנערך עבור הזכיינית מתוך חשש שאולי היא לא תזכה לכל כך הרבה פופולאריות (מה שהתבדה מהר מאוד).

בדיוק בגלל זה אני לא יודע אם האהבה שלי למאסטר שף תעבור את מבחן העונה השנייה. מהניסיון שסיפק לנו עולם תכניות הריאליטי עד עכשיו, כנראה שכבר בעונה הבאה היא תהפוך למסטיק בלתי נגמר כמו אחיותיה שהוזכרו כאן. עד אז, אני אנצל עד תום כל שנייה ושנייה ממנה ואנסה להתחנן: אל תלכי ממני.

מודעות פרסומת
No comments yet

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: