365 ימים ועוד קצת

לפני שנה אהבתי מישהו. אני עדיין קצת אוהבת אותו, אבל לפני שנה הייתי מטורפת עליו. חשבתי שהוא הבחור המושלם בשבילי. הרבה זמן ניסיתי לא לאהוב אותו, ניסיתי לא להיקשר אליו. כל כך פחדתי שהוא יפגע בי בסוף. כמובן שנכשלתי במשימה, וכמובן שהוא פגע בי. מאוד. יום אחד אני כמעט ולא אכעס עליו, רק כמעט, כי אני לא חושבת שאני יכולה לסלוח לו. ואיך אפשר לסלוח למישהו שלא מבקש סליחה?

לפני שנה חזרתי מחו"ל. ואז הוא נעלם מהחיים שלי. לא ביקשתי ממנו ללכת, לא רציתי שהוא יעזוב. נשארתי עם הרבה שאלות, יותר מדי מחשבות, לא מספיק זכרונות ומספר טלפון אחד שמור בטלפון. היום מחקתי את המספר הזה. אקט סימבולי מטופש בניסיון נוסף לשחרר את עצמי ממנו. או אולי לא מטופש. אולי אמיץ ומעיד על חוזק נפשי. ואולי פשוט עוד צעד בכיוון הנכון.

לפני שנה הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתך, ואני בכלל לא יודעת אם אתה קורא את זה, אבל אני מקווה שעוד שנה אני אראה אותך ברחוב ולא ארגיש את הלב שלי דופק, ואת הנשימות שלי מואצות, ואת הבטן שלי מתהפכת. עוד שנה תהיה עוד זיכרון מתוק-מריר.