רעבים ללחם

18:25  עובר ליד מאפיית טלר בדרך לשוק. בפנים הכל ריק, מעין השקט שלפני הסערה. רק זוג זקנים יושב על הספסל, מעניין אם הם יודעים מה יהיה כאן עוד מעט. ואולי בעצם זו בדיוק הסיבה שהם כאן? אי אפשר לדעת באמת.

18:32 מנסה להספיק את כל הקניות בזמן, לפני שזה יתחיל. בחור שלפני בדוכן עומד עם רשימה מסודרת ומכתיב למוכר כמה לשים לו מכל דבר. ברגעים כאלה הזמן נראה כאילו הוא זז הכי לאט שאפשר. עוד דקה עוברת, ואני כבר מתחיל לחשוב שאין מצב שאני מגיע לשם בזמן.

18:36 אס. אמ. אס ליפעה, מנסה להבין אם שכחתי משהו בדרך לקופה. חלב – צ'ק. קורנפלקס – צ'ק. גרנולה כבר קניתי מקודם. קפה. כמעט שכחתי לקנות. מזל שסימסתי. נותן למוכרת שטר ומקבל עודף בחזרה.

18:41 כבר סיימתי והידיים עמוסות. נשאר לי רק לקנות תפוז בשביל הבלילה של השניצלים. המוכר מבקש שקל, אני מוציא בקושי מהארנק, זורק לו, ומתחיל ללכת לכיוון טלר.

18:45 מגיע לטלר, בדיוק ברגע שהכל מתחיל, אבל התור כאן כבר ארוך כאורך הגלות. אני סופר את הראשים, אחד, שניים, חמישה עשר לפני. מזל שלפחות נשארו עוד המון לחמים.

18:46 השקיות מונחות בפינה כלאחר כבוד, ואני מזנק אל עבר הלחם הרצוי. דגנים מלא, זו כבר הופכת להיות מסורת. כיכר שלמה בחמישה עשר שקלים, הגודל שלה מפלצתי. זה נראה כאילו זה יספיק לנו לשבוע, אבל בפועל תוך כמה ימים נחסל אותה מרוב שהיא טעימה.

18:51 אני עדיין בתור. עוד חמישה אנשים לפני וכבר מתחיל לראות את הסוף. אני מוציא את המצלמה ומצלם את ההמון שעוד מאחורי. מעניין אם מישהו בכלל קונה כאן במהלך היום, ולא עכשיו כשהכל בחצי מחיר.

18:54 עוד בן אדם אחד וסוף כל סוף מגיע תורי בקופה. אני חושב לעצמי אם העניין של קופה אחת על כל כך הרבה אנשים הוא בכוונה. אם רוצים ליהנות מהפירות, או מהלחם ליתר דיוק, צריך קצת לסבול בדרך. רק החזקים שורדים את התור הארוך.

18:56 אני יוצא עם הלחם כמו מנצח בקרב שיש בו רק מנצחים. חיוך קטן על הפרצוף. זה הולך להיות ערב נהדר.