Skip to content

ביצת התשקורת

31 ביולי 2010

שני אירועים מרעישים למדי התרחשו בביצת התקשורת הישראלית השבוע. הראשון הוא שאחרי שנים רבות של הגמוניה מוחלטת, ואף מונופול בחלק מהן, עיתון שהוא לא ידיעות אחרונות זוכה לאחוזי החשיפה הגדולים ביותר עפ"י סקר TGI. ולא סתם עיתון, אלא החינמון ישראל היום, המכונה גם "הביביתון". האירוע השני הוא שהוט הורידה מהאוויר את ערוץ ביפ, אחד מעמודי התווך שלה בתחרות מול יס.

על כל אחד מהאירועים האלו אפשר לכתוב בנפרד פוסט ארוך מאוד, ואפילו עבודה אקדמאית קצרה, אבל זמני וזמנכם קצר, ולכן אני אתייחס לשניהם ביחד. אחד הדברים שמשותפים לשני האירועים הוא שהם חושפים לזמן קצר חלק קטן מהאינטרסים הרבים שמעורבים בעולם התקשורת. אינטרסים שהקשר בינם ובין תקשורת, עיתונות או זכות הציבור לדעת שואף לאפס. או כמעט אפס.

כשהוא יגדל, יהיו בכלל עיתונים?

אם לסכם אותם בקצרה, אז נוני מוזס, המו"ל של ידיעות, ממש לא אוהב את המתחרה החדש שלו, שלדון אדלסון. ולפי הסקר, יש לו סיבה טובה. נוני מנסה להגביל את צעדיו של אדלסון בכל דרך אפשרית, כולל קידום חקיקה שתמנע מאדלסון להחזיק עיתון בישראל. נוני מחזיק גם לא מעט מניות בהוט (אמנם לא את הרוב, אבל בכל זאת יש לו אמירה וכוח בחברה). קשת היא הבעלים של ערוץ ביפ. מאקו, האתר שלה, הוא מתחרה רציני של למהנט, גם על נתחי פרסום, גם מבחינת שידורי החדשות של ערוץ 2 וגם מבחינת תוכן ווידאו. ואם להוסיף שמן למדורה, ישראל היום נתן חסות לאח הגדול. מה שהוביל לחרם של ידיעות על כל הטאלנטים של קשת.

מבולבלים? ככה מרגישים רוב האנשים שהם לא סטודנטים לשעבר לתקשורת או סתם אנשים מודעים יחסת לעולם התקשורת ואוהבים לחפור. רוב הזמן אנחנו לא מודעים לכל האינטרסים הסותרים, הבעלויות הצולבות והאינטריגות שמלוות את הגופים שאמורים לספק לנו מידע. גם אני, אחרי 3 שנים של לימודי תקשורת, ובכלל מודעות יחסית והיכרות בסיסית עם עולם העסקים, לא תמיד יודעת וזוכרת למי יש אחוזים באיזו חברה שהיא בעצם חברת בת, או שהחבר הכי טוב שלו מפורום מסעדה כלשהי מפרסם בעיתון של מי ויש לו מניות איפה.

וזה מעציב אותי. מאוד אפילו. אני באמת אוהבת תקשורת. אני לא באמת יודעת מה אני רוצה לעשות בעולם הזה, אבל אני יודעת שהוא מרתק אותי, שיש לו המון כוח והשפעה, שהוא משמעותי לחיים של כולנו. ואני לא תמימה, אני לא לגמרי מופתעת מכל מיני גילויים על יד רוחצת יד, על כתבות שנגנזו כי לא התאימו למישהו עם כסף וכוח ועל כך שהתקשורת בישראל לא מגלה לנו את כל האמת. אבל זה מעציב אותי כל פעם מחדש.

מודעות פרסומת
One Comment leave one →
  1. 31 ביולי 2010 23:26

    וכדי להדגים עד כמה זה עצוב אני אתן דוגמה, אחת מיני רבות, שנתקלתי בה בעבודתי כאיש יחסי ציבור של עמותה למען ילדים חולי סרטן – ניסיתי לקדם אייטם סביב מחנה הקיץ שלהם, בו התנדבו מספר ידוענים, טאלנטים של אחד הערוצים. לצערי, בתכנית הבוקר של הערוץ המתחרה סירבו בכל תוקף לארח אותם – מה שידעתי מראש, אבל בכל זאת ניסיתי.

    ובהקשר של חברת הטלפוניה הוט (החל מרגע היוודע ירידת ערוץ "ביפ" אני מסרב לקרוא לה "חברת טלוויזיה") : כשהורידו את ערוץ הולמארק, אני מודה שלא ממש הזלתי דמעה (למרות רגעים יפים של שידורי הסדרה חוק וסדר); כשהחליטו לפני כמה שבועות להחליף את ערוץ הספורט ESPN בתחליף זול בדמות יורוספורט 2 – נעלבתי, אבל לא התקוממתי; עכשיו, עם ההחלטה החדשה, אני ממש זועם ואפילו שוקל להתנתק מהם, למרות שהם זולים משמעותית. ולא בגלל התכנים, אלא בגלל שביפ הוא בית ליצירה ישראלית מקורית, שכל כך חסרה בערוצי הזבל של הטלוויזיה כיום.

    איציק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: