יש כאן מישהו מלוד?

גם הבוקר התעוררתי עייף. גם הבוקר גנבתי עוד עשר דקות שינה והתארגנתי קצת יותר מהר לעבודה. האמת היא שכבר כמה ימים שאני מתעורר עייף, ועד הבוקר לא הצלחתי להבין למה. הבוקר, השער האחורי של מעריב בישר לי שהסיבה היא לא העובדה שאני הולך לישון מאוחר מדי, אלא רעידת האדמה הנוראית שהתרחשה לפני כמה ימים בצ'ילה. בגללה, על פי מעריב, היום שלי, ושל כולנו, קצר יותר. קצר בקצת יותר מאחד חלקי מיליון השניה. כן, זו לא בדיחה. אני שמח שנפלה בחלקי הזכות להפיץ את בשורת מעריב, על מנת שלא רק אני, ועשרות הקוראים הבודדים שעוד נותרו לעיתון הזה, אלא גם אתם תדעו את הסיבה לכך שאתם "מרגישים שהימים האחרונים עוברים לכם מהר יותר" (הציטוט מהכתבה המלאה שניתן למצוא כאן).

בניגוד לאיציק, אני לא מתעוררת עייפה. אולי זה נובע מהעובדה שאני מובטלת שקמה ב-12 בצהריים, וגם זה מחשש שהכלב שלי ישתין שוב על המיטה. אבל גם אני הגעתי למסקנה חשובה הבוקר, וכל זה בזכות כתבה באתר הארץ, שלשמחתי בילתה יותר מ-3 שעות כאחת משלושת הכותרות הראשונות בעמוד. מחקר שהתפרסם השבוע בארה"ב מגלה כי חשיפה של ראשנים (תינוקות צפרדעים למאותגרי תשבצים) זכרים לחומר הדברה מסויים (אטרזין לביולוגים מכם, כן פליטר הכוונה היא בעיקר אלייך) גורמת להם להיות נשיים יותר. החומר הנ"ל מיוצר גם בארץ ונמצא בשימוש בקרב חקלאים באישור משרד החינוך.
אאוריקה, עכשיו אני מבינה למה אחוז כל כך גבוה מהבחורים איתם יצאתי היו עומואיים! שגיאת הכתיב היא במקור, אין הכוונה שהם נמשכו לבנים, אלא שהם היו, ובכן… עומואיים.

לא, באמת, שלא יהיה לא מובן. אני באמת שמח שהעבודה שלי כאיש תקשורת בפוטנציה גורמת לי לקרוא (כמעט) כל בוקר את שלושת העיתונים "המרכזיים" באדיקות, ולאחר מכן להמשיך להיות מעודכן במעללי מדענים ברחבי העולם בגרסאות המקוונות שלהם. ככה אני יודע להישמר לנפשי מאותו חומר ההדברה, שהופך את בני דודינו הכל-כך רחוקים, הצפרדעים, לנקבות. הדבר האחרון שאני רוצה זה לשכוח איך חונים ברוורס, או לחילופין שבאמצע משחק כדורגל אני פתאום אסתכל על החבר'ה ואשאול אותם למה אף אחד לא מוסר לבחור בשחור. אגב, תתפלאו כמה הרבה אפשר להספיק באחד חלקי מיליון שניה. הנה למשל עכשיו עברה ופרחה לי עוד מחשבה מתוחכמת. ועוד אחת.

זו לא גברת, זה אדון

דבר ראשון אני רוצה להעיד על עצמי בתור בחורה שאני יודעת למה לא מוסרים לבחור בשחור. אף אחד לא אוהב אותו כי אמא שלו זונה. סבבה? סבבה. עכשיו, מכיוון שאנחנו מאמינים גדולים בזכות לשיוויון, היינו חייבים לראות האם גם למהנט (תחשבו שנייה, תבינו למי אני מתכוונת) מנצל היטב את הבמה הציבורית העצומה שעומדת לרשותו.

אכן מה היינו יכולים לעשות בלי התחקיר העיתונאי הגדול שחשף לאן הולכים המיליונים של כספי המיסים שאנחנו משלמים? בלי שמץ של ציניות, זו דווקא כן עבודה עיתונאית עם מעט חשיבות. מה שמפריע לי כאן הם שני דברים: א. למה העיתונאי החרוץ, מר אמנון מירנדה, לא טרח לבדוק חלק מהעובדות המצויינות שחור על גבי לבן בתחקיר שלו – כמו למשל לצורך מה בזבז חבר הכנסת גילאון, שלמען הגילוי הנאות אודה שרוני ואני מעריכים אותו יותר ממרבית הח"כים האחרים, 159 שקלים שלמים על נגן MP3. שוב, קשה להאשים אותו. תודו שזה ממש לא סקסי כמו הכסף שביזבזה חברת הכנסת רונית תירוש על עיתונים, סכום הגדול פי 93 (!), ועומד על 14,000 ש"ח. אם היה טורח לבדוק, במקום לרשום "עבור הדוברת, כדי שתוכל לשמוע מוזיקה באוטובוסים", אולי הייתה נמנעת ממנו הפארסה של לפרסם כתבת המשך, יום למחרת, המתחנפת ומתנצלת בפני גילאון. מה שמוביל אותי לנקודה ב.

עם כמה שהמחאה של ח"כ גילאון מקורית ומשעשעת, התחושה האישית שלי היא שלולא אופי המחאה, לא היה סיכוי שהתגובה שלו תעורר עניין כלשהן. מערכת היחסים שנוצרה בין התקשורת ובין הפוליטיקאים כל כך דפוקה, שמצד אחד אני מרגישה שנותנים יותר מדי מקום לכל מה שיוצא לח"כים ולשרים מהפה, לא משנה באיזה עניין מדובר. מצד שני, פוליטיקאים ונבחרי ציבור חייבים לבטא את מה שהם רוצים להגיד בצורה כל כך פרובוקטיבית, רק כדי להגיע לעיתון, לרדיו, ובעיקר לטלוויזיה. אם כבר, אלו כתבות מהסוג הנ"ל שמעייפות אותי, ולא האחד חלקי מיליון השנייה שחסים לי כל יממה.

טוב, נו. לפחות אני לא גר בלוד.